נטע זר

היום לקחתי הפסקה קטנה בזמן העבודה עם חברה שחטפה שיגעון של נקבות בו הן חייבות לאכול משהו ממקדונלד'ס. בדרך לשם ראיתי קשיש עם מקל הליכה שנפלה לו מטבע של 10 אגורות. המסכן ניסה להתכופף להרים אותה ולא יכולתי שלא לשים לב שהוא מתקשה בכך. מתוך היותי אזרחית טובה, ניגשתי לעזרה והרמתי עבורו את המטבע.
המשכתי ללכת ופתאום הרגשתי יד רכה ממששת לי את התחת. סובבתי את ראשי ומוכית תדהמה גיליתי את הזקן החרמן כשחיוך מגוחך מרוח על פניו הרקובות. הגברתי את המהירות תוך שאני מקללת את כל דורות המשפחה של הבן זונה הזה. הוא דידה אחרי עד מקדונלד'ס ושם עוד היתה לו החוצפה להתקרב אליי ולבקש ממני כסף. לא ברור אם ביקש כסף כנדבה או בתמורה לשירות שהוא סיפק לי.

חלמתי שזרקת אותי
זרקת מגבוה
ואני נופלת
במהירות עצומה
בלי עין אחת פתוחה
לא משאירה מרווח להצצה
והתחתית כה נוקשה
אין דבר שיכול לרכך את המכה
רק אתה
תעיר אותי
וקח אותי בחזרה.

מצאתי את הופל הכי טעים שאכלתי מעודי.
זה לא שחיפשתי, הוא פשוט ניקלע בדרכי.
הוא הגדיר מחדש את המושג 'ופל' עבורי.
כשהוא נגמר חשקתי בעוד אחד מסוגו.
בשלב הזה כבר באמת חיפשתי,
עברתי על כמה חנויות בחיפושים נואשים למצוא את הופל הספציפי הזה.
לבסוף מצאתי.
הוא עדיין היה טעים להפליא,
אבל לא כמו מהקופסא הראשונה.
ככל שאכלתי יותר, כך טעמו הלך ונעשה פחות מלהיב.
לא שהוא השתנה,
אלא שאני התחלתי למאוס בו.


מצאתי את הבחור הכי מדהים שפגשתי מעודי.

גל פרידמן זכה היום במדליית הזהב הראשונה של ישראל. באמת כל הכבוד. לא שאני צופה נלהבת של האולימפידה, אבל יצא לי לראות את השיוט המכריע. מאוד עניין אותי מה הסוד שלו. איך הוא שומר על כזה כושר וריכוז? עשיתי חקירה קטנה בנושא וגיליתי שהוא אימץ את התיאוריה שאני טוענת להמצאתה ואפילו הפך אותה למעשית. הרשו לי לצטט מפי האלוף: "לא הייתי עייף כי נחתי אתמול אחה"צ. לפני תחרויות אני ישן הרבה. ישנתי מצוין. נתחיל כבר להתכונן לאולימפיאדה הבאה חררררררררר......"

אחרי שבוע של טרטורים צבאיים חסרי מטרה הגיע סוף סוף סוף השבוע. היום סיימתי בשעה טובה ומוקדמת לפנות בוקר את ההשלמה החיילית ושיחררו אותנו לחמשו"ש. אני מת מעייפות ולמרות זאת חושב על המסיבה היום בערב. יש לי כוח בכלל ללכת?
זאת מסיבה לכבוד סיום ההשלמה, כך שיהיו שם הרבה אנשים שסבלו אותי במשך השבוע. את רובם אראה גם בשבוע הקרוב כשנתחיל יחד את ההכנה לקורס הקצינות. נראה לי שאוותר. מסיבות זה לחלשים, לא לעייפים.
שקט. אני שומע מנגינה. הפלאפון מצלצל. זה הצלצול שלי? אוי, כמה שאני מסטול על הבוקר.
-"הההלו"
-"אתה נורמלי? אתה יודע איזו מסיבה הפסדת אתמול?!"
-"אני עוד חצי ישן."
-"היתה מוסיקה מעולה, אחלה אווירה והבחורות..."
-"שוות?"
-"ושיכורות."
-"יצא מזה משהו?"
-"לקחתי טלפון של איזו בחורה."
-"איך היא?"
-"היא נראית לי חמודה למרות שלא יצא לנו לדבר ממש. המוסיקה היתה חזקה מידי בשביל שיחות נפש."
-"טוב, בהצלחה. אני חוזר לישון."
זאת מסיבה לכבוד סיום ההשלמה, כך שיהיו שם הרבה אנשים שסבלו איתי במשך השבוע. עם רובם אבלה גם בשבוע הקרוב כשנתחיל יחד את ההכנה לקורס הקצינות. אין לי משהו טוב יותר לעשות היום. אני אשלים את שעות השינה מחר.
קבעתי להיפגש עם בחור טוב שהכרתי בהשלמה באזור זיו. הוא יסיע אותי ואת לנה למועדון שנמצא בסביבות חדרה. נראה לי שהוא הגיע. כן, הנה הוא.
מי זאת הבחורה שיושבת לידו? הם בטח ביחד. היא העירה כמה הערות משעשעות עם נימה סרקסטית במשך הנסיעה. היא ממש נחמדה, אבל לא הטיפוס שלי. יש לה אופי שתלטן. היא אומרת לו מה לעשות ומה לא לעשות. "תחליף את הדיסק המזעזע הזה" היא אומרת לו על אחד הדיסקים שהוא הכי אוהב לשמוע. אני לא מבין מה הוא מוצא באחת כזאת.
מי זאת הבחורה החמודה שיושבת לידו? הם בטח ביחד. בר מזל הבחור. היא העירה כמה הערות על הדיסק שהתנגן שהצחיקו אותי. הסתבכנו מעט בדרך, אך בסופו של דבר הגענו למקום המיועד. אחרי כמה זמן שרקדנו התחלתי לחשוד שאולי הבחור לא כזה בר מזל, כי הם לא התנהגו כמו זוג ואפילו רקדו בנפרד. חשבתי להתחיל איתה, אבל כל מה שעשיתי בנידון היה רק לחשוב על זה.
הבחור שהסיע אותי אמר שהוא מיצה את המסיבה ומתכוון לנסוע הביתה. היה לי טרמפ עם מישהו אחר בדרך חזור. זהו, הם הולכים. פספסתי את ההזדמנות להתחיל איתה. גם ככה אני ביישן מידי ולא הייתי עושה את זה. היא מתקרבת אליי. באה להגיד לי שלום. נראה שהיא רוצה לחבר משפט מורכב יותר, אבל אני לא שומע בגלל המוסיקה. "אפשר להתקשר אליך מתישהו?" היא צועקת לי באוזן. אני מופתע. ממש לא ראיתי את זה בא.
"עדיף שלא". אני לא ממש פנוי. אני נמצא במערכת יחסים חונקת לטווח מאוד ארוך עם הצבא. מתי יהיה לי זמן או כוח אליה? היא בטח בחורה שצריכה שיתייחסו אליה כל הזמן. זאת לא היא, זה אני. יש לי בעיות במערכות יחסים. אני נמצא בתקופה דיי קשה כרגע. בקיצור, זה לא משנה מה הסיבה, פשוט לא מתאים לי.
"בטח. את חמודה לאללה." אני עונה. נשמעתי מתלהב מידי. אולי הייתי צריך לשחק אותה מבוקש ולהגיד משהו כמו: "את יכולה לנסות." איזה אומץ יש לה לגשת ככה ופשוט להתחיל איתי בעוד שאני מתאמץ בניסיונות אנושים להתגבר על הביישנות שלי. היא אמרה שהיא תיקח את המספר שלי מהבחור איתו נסענו.

לא מזמן קראתי כתבה על Obsessive Compulsive Disorder) OCD) בה צוינו מספר סימפטומים של ההפרעה, כמו לספור דברים, לרחוץ ידיים ללא הפסקה, לאסוף כל דבר. כל אלו היו מובנים לי. מה שלא הבנתי היה אחד הסימפטומים שלפיו אותו אדם שיש לו את ההפרעה נוטה לחזור על אותן המילים. מכיוון שלא הבנתי חזרתי שורה אחורה וקראתי שוב על מנת להפנים את המידע החיוני, אך גם הפעם לא תפסתי את העניין. שוב חזרתי וקראתי את אותה השורה. כך עשיתי מספר פעמים.
לבסוף הבנתי על בשרי...

אתמול קרא לי הבוס בעקבות איומיי להתפטר בסוף החודש. הוא הסביר לי שהוא והבוס הגדול לא מתכוונים לוותר עליי, משום שאני, לפי החישובים הסטטיסטיים שלהם, הכי טובה. הדבר מאוד החמיא לי ומצאתי זאת כמקום לסחוט מהם עוד כסף כתנאי להישארותי בעבודה. לבסוף הגענו לאיזשהו הסכם בו אני אקבל החודש בונוס של 450 ש"ח בנוסף לבונוס הרגיל ולמשכורת הקבועה.

חסרי סבלנות הם מחכים בתחנה. כשהאוטובוס מגיע, המון האנשים מרבה להידחף ולדחוף, כאילו זה משנה מי נכנס קודם.
אני, שעומדת בראש התור, מרחמת ומוותרת לכולם. לזוג החירשים, לאישה הזקנה, לאמא וילד קטן, לקשיש עם מקל הליכה. לכולם אני נותנת לעקוף.
נשארה רק אחת שגם היא, כמוני, מוותרת לכולם. גם לה נתתי לעלות לפניי, כי ריחמתי גם עליה.

ירדתי בתחנת האוטובוס הקרובה לביתי. כשעמדתי ליד מעבר החצייה בניסיון לחצות את הכביש, עברו המכוניות ואף אחת לא טרחה לעצור. אף אחד לא ריחם. אף אחד לא ויתר. היה לי ברור שכולם ממהרים יותר ממני.

שילוב של מר ומתוק
בכלי בודד
עשוי זכוכית.
הכפית בוחשת.
הם מתערבבים,
אך אינם משתלבים.
נשארו
בתוך הכלי שתי שכבות
שונות
של אופי,
שאינן מתמזגות.

הקצפת מלמעלה,
הגוף מתקרר.
מנסים לגמור אותה
בתקווה שזה ישתפר.

על הדובדבן אפשר לוותר
לא אשאיר אותו לך,
כי אני עם מישהו אחר.

משתכשכים בתוך המים
יש להם טעם משונה
מעט חמוץ.
מסתכלים על הנוף
שברובו שולט הצבע הירוק.
במבט לאופק התמונה משתקפת
אפשר לחוש את הגבול,
את מה שמפריד
בינינו

לבין השאר.
הקולות שנשמעים כהד עמום
מגיעים מרחוק.
במבט למעלה
הרקע נהייה שחור.
זאת הדרך החוצה,
משם נכנס האור.


מתוך נקודת מבט של המלפפון החמוץ.

ניסיתי לפצח קלישאה. אולי אפילו הצלחתי. סתם תהיתי למה קוראים למישהו שהוא פחדן- צ'יקן.
מילה נרדפת לתרנגול בעברית היא גבר.
תרנגול אינו מטיל ביצים.
תרנגול הוא גבר בלי ביצים -
צ'יקן.